<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער שמיני</h1>
<h2>דף סט.</h2>
מפי השמועה למדנו שארבעים אבות מלאכות חסר אחת הן שחייבין עליהן. ויש להן תולדות שהן מענין המלאכות, ותולדותיהן כיוצא בהן לענין איסור וחיובו. ואין חילוק בין אבות לתולדות אלא לענין חיוב חטאת. כיצד, מי שעשה אבות הרבה בהעלם אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת. והעושה אב ותולדותיו אינו חייב אלא חטאת אחת.
<h2>דף עג.</h2>
אלו הן אבות מלאכות החרישה והזריעה והקצירה והעימור והדישה והזריה והברירה והטחינה וההרקדה והלישה והאפיה והגזיזה והלבון והניפוץ והצביעה והטויה ועשיית הנירין והכנסת המסכה והאריגה והפציעה והקשירה וההתרה ותפירה והקריעה והבנין והסתירה וההכאה בפטיש והצידה והשחיטה וההפשטה וההבערה והעיבוד ומחיקת העור וחיתוכו והכתיבה והמחיקה והשרטוט וההבערה והכבוי וההוצאה מרשות לרשות. כל אלו וכל שהוא מעניניהם נקראים אבות מלאכות.
<h2>דף עג:</h2>
הזורע כל שהוא חייב. הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע. והמשקה צמחים ואילן בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא. השורה חטים ושעורים וכיוצא בהם במים הרי זה תולדת זורע וחייב, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק שהמשקה צמחים וכיוצא בזה תולדת חורש. וזה נראה עיקר.
כל זורע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו כגון אספסתא וסלקא הקוצר בשגגה חייב שתי חטאות אחת מפני שהוא קוצר ואחת מפני שהוא נוטע. לר"ם.
החורש כל שהוא חייב והמנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות הקרקע הרי זה תולדת חורש. ומי שיעשה כל שהוא חייב. וכן המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו או מילא הגיא חייב משום חורש, ושיעורו כל שהוא, לר"ם.
הקוצר שבלים וכיוצא בזה והבוצר ענבים והגודר תמרים והמוסק זיתים והאורה תאנים וכיוצא בזה בשאר (חפירות) [קצירות] כולן מלאכה אחת הן שעוקר דבר מגידולו, והרי כולן אב מלאכה, וכולן בכלל קוצר. והקוצר כגרוגרת חייב. התולש עשבים וכיוצא בהם הרי זה תולדת קוצר. וצרור שעלו בו עשבים התולש ממנו בשבת חייב. וכן התולש כמהין ופטריות מעל החבית או מעל הקורה חייב משום עוקר דבר מגידולו. שכל אלו דרך גידולן הוא. וכן התולש מעציץ שהוא נקוב בכדי שורש קטן חייב. אבל התולש מעציץ שאינו נקוב פטור. הנותן עציץ נקוב על עציץ שאינו נקוב חייב משום קוצר ומשום זורע. יש מי שביאר על התחתון חייב משום קוצר שמונע גידולו ועל העליון חייב משום זורע שמוסיף לו יניקה. ולביאור הזה אם אין מוסיף לו יניקה אלא שמשנהו ממקום למקום פטור. ויש מי שביאר שעל העליון חייב משום קוצר ומשום זורע, כי כשנוטלו ממקומו הוא קוצר וכשמניחו על גבי עציץ הוא זורע. והראשון עיקר.
<h2>דף פא:</h2>
נאמר בתורה תשבות, אפילו מדברים שאינם מלאכה חייב לשבות מהם. ודברים הרבה הם שאסרו חכמים משום שבות. מהם דברים אסורים מפני שהם דומים למלאכות. ומהם דברים אסורין גזירה שמא יבוא מהם לידי סקילה. ואלו הן כל המשוה גומות הרי זה חייב משום חורש. ולפיכך אסור להפנות בשדה הנירה בשבת שמא ישוה גומות. לר"ם.
הקוצר שבלים וכיוצא בזה והבוצר ענבים והגודר תמרים והמוסק זיתים והאורה תאנים וכיוצא בזה בשאר (חפירות) [קצירות] כולן מלאכה אחת הן שעוקר דבר מגידולו, והרי כולן אב מלאכה, וכולן בכלל קוצר. והקוצר כגרוגרת חייב. התולש עשבים וכיוצא בהם הרי זה תולדת קוצר. וצרור שעלו בו עשבים התולש ממנו בשבת חייב. וכן התולש כמהין ופטריות מעל החבית או מעל הקורה חייב משום עוקר דבר מגידולו. שכל אלו דרך גידולן הוא. וכן התולש מעציץ שהוא נקוב בכדי שורש קטן חייב. אבל התולש מעציץ שאינו נקוב פטור. הנותן עציץ נקוב על עציץ שאינו נקוב חייב משום קוצר ומשום זורע. יש מי שביאר על התחתון חייב משום קוצר שמונע גידולו ועל העליון חייב משום זורע שמוסיף לו יניקה. ולביאור הזה אם אין מוסיף לו יניקה אלא שמשנהו ממקום למקום פטור. ויש מי שביאר שעל העליון חייב משום קוצר ומשום זורע, כי כשנוטלו ממקומו הוא קוצר וכשמניחו על גבי עציץ הוא זורע. והראשון עיקר.
גבשושית עפר שעלו בו עשבים אם היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתדות חייב משום תולש. היתה מונחת על גבי יתדות והניחה על גבי קרקע חייב משום (נוטע) [זורע]. דעת הר"ש שחייב האמור בדבר זה כמו אסור, אבל אין בו חיוב תורה. וכן דעת הרב בעל השלמה. והר"ם כתב חייב ממש, וזה נראה עיקר.
<h2>דף צה.</h2>
אסור לרדות חלות דבש מן הכוורת בדבש מפני שנראה כקוצר. זמורה תלושה שהיא קשורה בכלי ממלאים הימנה בשבת. ומותר להשתמש אפילו במחובר, והוא [ש]תהיה בתוך שלשה סמוך לארץ, והיא אינה קשורה מערב שבת אפילו היא תלושה אין קושרין אותה בשבת גזירה שמא יקטום.
אסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות אלא אם כן היה רצוף באבנים. ומותר לזלף המים על גבי קרקע, ואינו חושש שמא ישוה גומות, שהרי אינו מתכוין לכך, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שמותר לכבד קרקע שאינו רצוף באבנים (שכבר) [שדבר] [ש]אינו מתכוין הוא. ויש מי שאמר שצריך לשנות ולכבד בבגד וכיוצא בו, שלא יהיה כדרך חול. ויראה לי שאסור לכבד בקרקע שאינו רצוף באבנים, שמא ישוה גומות בידים, שכן דרך המכבד להשוות הקרקע. אבל הזילוף שאין עושין אותו אלא כדי שלא יעלה אבק מותר אעפ"י שישוה גומות בזילוף, הואיל ואין מתכוין לכך מותר. וכתב הראב"ד בית שנתכבד מערב שבת ורוצה לכבדו משום פירורין מותר. אבל אם לא נתכבד מערב שבת אסור, שאי אפשר בלא השואת גומות. ואם נפלו שם קלפים ודברים האסורין לטלטל אעפ"י שנתכבד מערב שבת אסור מפני טלטול הקלפין, שטלטול מן הצד שמו טלטול. ויש מן הגדולים שאמר שלא התירו לכבד בקרקע רצוף אלא אם כן כל קרקעות העיר רצופין. אבל אם אין כולן [רצופין] אסור אפילו ברצוף, גזירה רצוף משום שאינו רצוף. ומלשון הר"ם נראה שכל קרקע רצוף מותר לכבד. וזה נראה לנו עיקר.
הקוצר שבלים וכיוצא בזה והבוצר ענבים והגודר תמרים והמוסק זיתים והאורה תאנים וכיוצא בזה בשאר (חפירות) [קצירות] כולן מלאכה אחת הן שעוקר דבר מגידולו, והרי כולן אב מלאכה, וכולן בכלל קוצר. והקוצר כגרוגרת חייב. התולש עשבים וכיוצא בהם הרי זה תולדת קוצר. וצרור שעלו בו עשבים התולש ממנו בשבת חייב. וכן התולש כמהין ופטריות מעל החבית או מעל הקורה חייב משום עוקר דבר מגידולו. שכל אלו דרך גידולן הוא. וכן התולש מעציץ שהוא נקוב בכדי שורש קטן חייב. אבל התולש מעציץ שאינו נקוב פטור. הנותן עציץ נקוב על עציץ שאינו נקוב חייב משום קוצר ומשום זורע. יש מי שביאר על התחתון חייב משום קוצר שמונע גידולו ועל העליון חייב משום זורע שמוסיף לו יניקה. ולביאור הזה אם אין מוסיף לו יניקה אלא שמשנהו ממקום למקום פטור. ויש מי שביאר שעל העליון חייב משום קוצר ומשום זורע, כי כשנוטלו ממקומו הוא קוצר וכשמניחו על גבי עציץ הוא זורע. והראשון עיקר.
<h2>דף קג.</h2>
החורש כל שהוא חייב והמנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות הקרקע הרי זה תולדת חורש. ומי שיעשה כל שהוא חייב. וכן המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו או מילא הגיא חייב משום חורש, ושיעורו כל שהוא, לר"ם.
התולש עולשין והמזרד זרדין, אם לאכילה כגרוגרת, ואם לבהמה כמלא פי גדי, ואם להסק כדי לבשל כגרוגרת מביצה קלה. בד"א באגם שאין מיפה הקרקע בתלישה ובזירוד, אבל בקרקע שלו חייב עליו בכל שהוא, מפני שהוא מיפה הקרקע, וחייב משום חורש שדרך כל התולש ומזרד בקרקע שלו לתלוש בדרך שמיפה הקרקע. וקרקע של חבירו הוא כאגם. והר"ם לא הפריש בין קרקע שלו לקרקע של חברו. ואינו חייב בכל שהוא לדעתו אלא אם כן נתכוין ליפות את הקרקע. וזה יתבאר ברחבה. וגרוגרת היא אחת משלש בביצה. וביצה קלה האמורה בכל מקום היא ביצה בינונית של תרנגולת.
הקוצר שבלים וכיוצא בזה והבוצר ענבים והגודר תמרים והמוסק זיתים והאורה תאנים וכיוצא בזה בשאר (חפירות) [קצירות] כולן מלאכה אחת הן שעוקר דבר מגידולו, והרי כולן אב מלאכה, וכולן בכלל קוצר. והקוצר כגרוגרת חייב. התולש עשבים וכיוצא בהם הרי זה תולדת קוצר. וצרור שעלו בו עשבים התולש ממנו בשבת חייב. וכן התולש כמהין ופטריות מעל החבית או מעל הקורה חייב משום עוקר דבר מגידולו. שכל אלו דרך גידולן הוא. וכן התולש מעציץ שהוא נקוב בכדי שורש קטן חייב. אבל התולש מעציץ שאינו נקוב פטור. הנותן עציץ נקוב על עציץ שאינו נקוב חייב משום קוצר ומשום זורע. יש מי שביאר על התחתון חייב משום קוצר שמונע גידולו ועל העליון חייב משום זורע שמוסיף לו יניקה. ולביאור הזה אם אין מוסיף לו יניקה אלא שמשנהו ממקום למקום פטור. ויש מי שביאר שעל העליון חייב משום קוצר ומשום זורע, כי כשנוטלו ממקומו הוא קוצר וכשמניחו על גבי עציץ הוא זורע. והראשון עיקר.
<h2>דף קכא:</h2>
טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל או בקורה, אבל לא בקרקע שמא ישוה גומות. ומותר לדרוס הרוק שעל גבי קרקע והולך לפי תומו, לר"ם. יש מי שפסק שאסור לקנח רגלו בכותל או בקרקע, אבל בקורה מותר. ויש מי שפסק שאפילו בקרקע מותר. ופסק הר"ם עיקר.
<h2>דף קכה:</h2>
אסור לרדות חלות דבש מן הכוורת בדבש מפני שנראה כקוצר. זמורה תלושה שהיא קשורה בכלי ממלאים הימנה בשבת. ומותר להשתמש אפילו במחובר, והוא [ש]תהיה בתוך שלשה סמוך לארץ, והיא אינה קשורה מערב שבת אפילו היא תלושה אין קושרין אותה בשבת גזירה שמא יקטום.
<h2>דף קכז.</h2>
המפנה את האוצר בשבת מפני שהוא צריך לדבר מצוה, כגון שיכניס בו אורחים או יקבע בו בית מדרש, לא יגמור את כל האוצר, שמא יבוא להשוות גומות, לר"ם. יש מי שפסק שאין מפנין אלא ארבע מחמש קופות [שהן ארבע מאוצר קטן] וחמש מאוצר גדול, אבל מכל מקום להתחיל באוצר מותר כיון שאין מוקצה בשבת. ופסק הר"ם נתברר לנו.
<h2>דף קכח:</h2>
פורקין (אין) [את] המשאוי מעל הבהמה בשבת משום צער בעלי חיים. כיצד היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד (אחד) [אחר] והוא נופל מאליו. היה בא מן הדרך ליל שבת ובהמתו טעונה לכשיגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הנטלין בשבת, ושאין ניטלין מתיר את החבלים והשקים נופלים, היו בשקים דברים המשתברים, אם היו שקים קטנים וקלים ונמצא שלא יבטל כלי מהכנו מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן. היתה טעונה (עשתות) [עששיות] של זכוכית מתיר השקים והם נופלים, אעפ"י שישברו אין בכך הפסד גדול שהרי הכל לחתיכה עומד, ולהפסד מועט לא חששו. היו השקים גדולים ומלאים כלי זכוכית וכיוצא בהם פורק בנחת, ומכל מקום לא יניחם שם על גבי בהמה משום צער בעלי חיים, לר"ם. והרב בעל השלמה פסק שאם היו שקים גדולים מתיר החבלים והם נופלים מאליהם, אעפ"י שיש בו הפסד מרובה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף קמא.</h2>
טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל או בקורה, אבל לא בקרקע שמא ישוה גומות. ומותר לדרוס הרוק שעל גבי קרקע והולך לפי תומו, לר"ם. יש מי שפסק שאסור לקנח רגלו בכותל או בקרקע, אבל בקורה מותר. ויש מי שפסק שאפילו בקרקע מותר. ופסק הר"ם עיקר.
<h2>דף קנא:</h2>
אין סכין את הקרקע אפילו היה רצוף באבנים ואין נופחין אותו ואין מדיחין אותו אפילו ביום טוב קל וחומר בשבת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא להשוות הגומות בזמן שהוא עושה במקום שאינו רצוף. לר"ם. ואעפ"י שלא גזרו בכיוצא בזה בענין הכיבוד, מפני שלא אסרו לכבד אלא שמא יבוא להשוות גומות, ואם נגזור את הרצוף מפני שאינו רצוף יהיה גזירה לגזירה. אבל סך ומדיח ונופח הוא משום גומות בידים, ויש בו איסור תורה. ומפני זה גזרו במרחץ משום קרקע אחר.
<h2>דף קנד:</h2>
פורקין (אין) [את] המשאוי מעל הבהמה בשבת משום צער בעלי חיים. כיצד היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד (אחד) [אחר] והוא נופל מאליו. היה בא מן הדרך ליל שבת ובהמתו טעונה לכשיגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הנטלין בשבת, ושאין ניטלין מתיר את החבלים והשקים נופלים, היו בשקים דברים המשתברים, אם היו שקים קטנים וקלים ונמצא שלא יבטל כלי מהכנו מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן. היתה טעונה (עשתות) [עששיות] של זכוכית מתיר השקים והם נופלים, אעפ"י שישברו אין בכך הפסד גדול שהרי הכל לחתיכה עומד, ולהפסד מועט לא חששו. היו השקים גדולים ומלאים כלי זכוכית וכיוצא בהם פורק בנחת, ומכל מקום לא יניחם שם על גבי בהמה משום צער בעלי חיים, לר"ם. והרב בעל השלמה פסק שאם היו שקים גדולים מתיר החבלים והם נופלים מאליהם, אעפ"י שיש בו הפסד מרובה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
